יום חמישי, 22 בפברואר 2018

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 39

39
Image result for tagore lotusביום בו הלוטוס פרח
ביום בו הלוטוס פרח
לא ידעתי דבר
מחשבותי נדו למקום אחר
לא הכנתי מגש בשבילו
נותרתי תם
ביום בו הלוטוס פרח

לעיתים ליבי נדחף ונטרף
הוא אץ כמו נותץ בחלום
לעיתים ליבי נדחף ונטרף
הוא אץ כמו נותץ בחלום
דומה כי ניחוח של דבר מה מתקתק מרחף
אי שם על רוחות הדרום
ביום בו הלוטוס פרח

סחפתי רגלי בעקבות הניחוח
אל מחוזות שאחרי מחוזות
דומה שהעולם השתנק ממאוויים לזה
בגעש הראשון של האביב
סחפתי רגלי בעקבות הניחוח
אל מחוזות שאחרי מחוזות
דומה שהעולם השתנק ממאוויים לזה
בגעש הראשון של האביב

מדוע לא סיפרו שזה לא רחוק?
שזה שלי, שלי
מדוע לא סיפרו שזה לא רחוק?
שזה שלי, שלי
הזחל המטפס מתוק הריח כבר היה בפרח
בתוך הגן שבליבי
ביום בו הלוטוס פרח

(20)
ביום שבו הלוטוס פרח, אבוי, שכלי היה תועה, ולא ידעתי על כך. סלי היה ריק והפרח נותר באין משים.
רק פה ושם עצבות נפלה עלי – ונעורתי מחלומי לחוש זיכרון מתוק של ריח מוזר ברוח הדרומית.
הניחוח העמום גרם לליבי לדאוב מכמיהה ודומה היה לי שהייתה זו הנשימה הלהוטה של הקיץ מחפשת את השלמתה.

לא ידעתי אז שזה היה כה קרוב, שזה היה שלי, ושהמתיקות המושלמת הזו פרחה במעמקי ליבי.  

יום רביעי, 21 בפברואר 2018

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 38

38
הרשה לי רק לשבת עמך קצת,
רק לזמן מה
תהא אשר תהא מלאכתי ליום זה
אסיימה מאוחר יותר
הרשה לי רק לשבת עמך קצת
Image result for tagore relax 
אם לא אזכה לחזות בפניך
ליבי לא ידע מנוחה
אם לא אזכה לחזות בפניך
ליבי לא ידע מנוחה
ככל שאתבוסס יותר בעבודה
יותר אני נסחף לים ללא חוף
הרשה לי רק לשבת עמך קצת

אביב בא אל חלוני היום
בלהט מתנשף
דבורים מזמזמות בלי-דאגות
חוצות את השדות הלוך ושוב
אביב בא אל חלוני היום
בלהט מתנשף
דבורים מזמזמות בלי-דאגות
חוצות את השדות הלוך ושוב

היום הוא יום של לשבת יחדיו,
מביטים זה בעיניו של זה
היום הוא יום של לשבת יחדיו,
מביטים זה בעיניו של זה
בניחותא, בנופש, אשיר לך שיר
על כניעת החיים
הרשה לי רק לשבת עמך קצת,
רק לזמן מה
תהא אשר תהא מלאכתי ליום זה
אסיימה מאוחר יותר
הרשה לי רק לשבת עמך קצת

(5)
אבקש במחילה רק לרגע לשבת לצדך לזמן כה קצר. את כל העבודה שמונחת בידי אסיים אחרי כן.
הרחק מחזות פניך ליבי אינו יודע מנוחה או הפוגה ומלאכתי הופכת לעמל ללא סוף בים ללא חוף של מטלות.

היום הקיץ הגיע לחלוני עם אנחותיו ורחשיו הרכים והדבורים חורשות זימרתן בחצר המלכות הפורחת של הפרדס. עתה זה הזמן לשבת פנים אל פנים עמך ולשיר על הקדשות חיים בפנאי הזה הדומם והשופע.

יום שלישי, 20 בפברואר 2018

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 37

Related image
וינה
37
כמה עמוק מעמוק הנו
כמה עמוק מעמוק הנו
כאבי, תודעתי חבה קיומה
            לתהום הנצחית של מגעו
כמה עמוק מעמוק הנו

הוא מביא כישופים לעיני,
פורט על מיתרי הוינה של ליבי
הוא מביא כישופים לעיני,
פורט על מיתרי הוינה של ליבי
הוא מעיר בי מקצבים
של רון, עונג, יגון, הנאה
כמה עמוק מעמוק הנו.

כמה קסומה הגלימה שטווה
מזהב, כסף, ירוק, כחול
רגליו נמתחות מתחתיה
בנוגעי בהן אתעלף משילהוב 
כמה קסומה הגלימה שטווה
מזהב, כסף, ירוק, כחול
רגליו נמתחות מתחתיה
בנוגעי בהן אתעלף משילהוב 

ימים רבים, עידנים רבים חלפו
הוא בסוד מכשף נשמתי
ימים רבים, עידנים רבים חלפו
הוא בסוד מכשף נשמתי
רבים הם השמות והזהויות הכובשים
שממטיר הוא בכל עת
כמה עמוק מעמוק הנו
כמה עמוק מעמוק הנו

(72)

זה הוא, הכמוס מכל, המעורר תודעתי במגעיו הספונים במעמקים. זה הוא הקורא לחשים מכשפים על עיני, ומנגן בשמחה על מיתרי ליבי במקצבים מגוונים של עונג וכאב. זה הטווה רשת זו של מאיה בגוונים נעלמים של זהב וכסף, כחול וירוק, ובין כפליה חושף רגליו אשר למגען אני מאבד את עצמי. ימים באים ועידנים חולפים, וזה לנצח הוא אשר מניע את ליבי בשמות רבים, בתחפושות רבות, בהתלהבויות רבות של אושר ויגון.

יום שני, 19 בפברואר 2018

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 36

Image result for tagore36
אני ממתין למסור את עצמי
לאהבה.
השעה מאוחרת, ואני מכיר בכל
פגמי.

אנשים באים לכובלני בכללים,
לקושרני בחוקים;
תחילה אני בורח, אז בעליזות מקבל
את הצער שהם כופים.
אני ממתין למסור את עצמי
לאהבה.

הם גוערים בי, ודבריהם
די נאים.
שיערמו זאת על ראשי!
לא אכפת לי.

היום עתה תם.
הסחר הושלם;
הם באו לקרוא לי, רגזו
כשתחילה לא הצליחו לתופסני.
אני ממתין למסור את עצמי
לאהבה.

(17)
אני רק מחכה לאהבה למסור את עצמי לבסוף לידיו. לכן השעה כה מאוחרת ולכן אני אשם בכאלה וויתורים. הם באים עם חוקיהם וחוקותיהם לכבול אותי מהר. אך אני לנצח מתחמק, משום שאני רק מחכה לאהבה למסור את עצמי לבסוף לידיו

אנשים מאשימים אותי וקוראים לי אדיש – אין לי ספק שהם צודקים בהאשמותהם. יום המסחר נגמר ובאה לסופה העבודה לעסוקים. אלה שבאו לקרוא לי לשווא חזרו לדרכם זועפים. אני רק מחכה לאהבה למסור את עצמי לבסוף לידיו.